Rosh Hashanah
Daf 18b
משנה: וְעוֹד זֹאת הָ‍ֽיְתָה יְרוּשָׁלִַם יְתֵרָה עַל יַבְנֶה שֶׁכָּל עִיר שֶׁהִיא רוֹאָה וְשׁוֹמַעַת וּקְרוֹבָה וִיכוֹלָה לָבוֹא תּוֹקְעִין בָּהּ. וּבְיַבְנֶה לֹא הָיוּ תוֹקְעִין אֶלָּא בְּבֵית דִּין בִּלְבָד:
Traduction
L’avantage de Jérusalem (où l’on pouvait sonner du cor même le samedi) était tel sur Yabneh (132)L'édition Jost observe en note qu'à Jérusalem on pouvait sonner dans toute la ville jusqu'à la 6e h., mais à Yabneh seulement devant le tribunal. que, dans toute ville voisine, d’où l’on voit la capitale, d’où on l’entend, et qui est assez proche pour que l’on puisse y aller aux jours de fête sans enfreindre la limite shabatique, on peut aussi y sonner du cor lorsque le nouvel-an est un samedi. A Yabne au contraire, cette autorisation n’a subsisté que pendant le séjour du tribunal dans cette ville.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ועוד זאת. מתני' חסורי מחסרא והכי קתני בירושלים הי' תוקעין בכל העיר כל זמן שהיו בית דין יושבין בלשכת הגזית במקדש ששם ב''ד יושבין עד ו' שעות ביום וביבנה לא היה תוקעין אלא בזמן ב''ד ובפני ב''ד ועוד זאת היתה ירושלים בעודה בבניינה יתרה בתקיעת שבת על יבנה:
שכל עיר שהיא רואה. כדמפרש בגמרא פרט לעיר שיושבת בנחל ואינה רואה ירושלים ואעפ''י שהיתה קרובה לא היו תוקעין בה בשבת:
ושומעת פרט לעיר שיושבת בראש ההר. וקרובה פרט ליושבת חוץ לתחום. ויכולה לבא פרט למפסיק לה נהר:
גמ' והן. ודווקא שיהו כל הדרכים האלו השנוים בה ומפרש ואזיל:
רואה ואינה שומעת. כלומר אע''פ שהיא רואה ירושלים כגון שירושלים היא מלמעלן לנגדה והעיר היא מלמטן ויכולה לראות למקום הגבוה ממנה שהיא יושבת במישור אלא שאינ' שומעת להשופר שבירושלים וזו נמעטת מדקתני שומעת:
רואה ושומעת וקרובה. אלא שאינה יכולה לבוא מחמת שהנחל של מים מפסיק וזו אימעוט מיכולה לבא:
הלכה: יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה כול'. 18b רִבִּי אַבָּא בַּר פַּפָּא אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲווֹן יְתִיבִין מַקִשֵׁיי. אָ‍ֽמְרִין. תַּנִּינָן. יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ תוֹקְעִין אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. אִין דְּבַר תּוֹרָה הוּא אַף בַּגְבוּלִין יִדְחֶה. אִין לֵית הוּא דְּבַר תּוֹרָה הוּא אַף בַּמִּקְדָּשׁ לֹא יִדְחֶה. עָבַר כַּהֲנָא. אָ‍ֽמְרִין. הָא גַבְרָא [רַבָּה] דְנִישְׁאוֹל [לֵיהּ]. אֲתוֹן שְׁאָלוֹן לֵיהּ. אָמַר לוֹן. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה. הָא כֵיצַד. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא חָל בַּחוֹל. י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא חָל בַּשַּׁבָּת. זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה. מַזְכִּירִין אֲבָל לֹא תוֹקְעִין. רִבִּי זְעוּרָה מְפַקֵּד לַחֲבֵרַייָא. עוֹלוּן וּשְׁמָעוּן קָלֵיהּ דְּרִבִּי לֵוִי דְרַשׁ. דְּלֵית אֶיפְשַׁר דְּהוּא מַפִּיק פָּ‍ֽרְשָׁתֵיהּ דְּלָא אוּלְפָן. וְעָל וְאָמַר קוֹמֵיהוֹן. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה. הָא כֵיצַד. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא חָל בַּחוֹל. י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא חָל בַּשַּׁבָּת. זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה. מַזְכִּירִין אֲבָל לֹא תוֹקְעִין. מֵעַתָּה אַף בַּמִּקְדָּשׁ לֹא יִדְחֶה. תַּנָּא. בְּאֶחָ֣ד לַחוֹדֶשׁ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ בְמָקוֹם שֶׁהֵן יוֹדְעִין שֶׁהוּא בְאֶחָד לַחוֹדֶשׁ יִדְחֶה. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. וְהִקְרַבְתֶּ֥ם. בְּמָקוֹם שֶׁהַקָּרְבָּנוֹת קְרֵיבִין. אָ‍ֽמְרִין חֲבֵרַייָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. וְהָ‍ֽכְתִיב וְהַ‍ֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעַה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וגו'. אֲמַר לוֹן. זוֹ אַתְּ מַעֲבִיר בְּאַרְצְכֶם. הָא אֲחֶרֶת לֹא. אָ‍ֽמְרִין לֵיהּ אוֹ נֹאמַר. זוֹ אַתֶּם מַעֲבִירִין בְּאַרְצְכֶם. הָא אַחֶרֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בַּחוּצָה לָאָרֶץ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. אִילּוּ הֲוָה כְתִיב תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּאַרְצְכֶם הָיִיתִי אוֹמֵר. כָּאן מִיעֵט וּבְמָקוֹם אֲחֵר רִיבָה. אֶלָּא בְּכָ‍ֽל אַרְצְכֶ‍ֽם. כָּאן רִיבָה וּבְמָקוֹם אֲחֵר מִיעֵט.
Traduction
R. Aba b. Papa dit (129)Rabba à (Lv 29.) que R. Yohanan et R. Simon b. Lakish, étant assis à la salle d’études, firent l’objection suivante: comment se fait-il qu’aux termes de la Mishna, si la fête du nouvel-an survient un samedi, on ne sonne du cor qu’au Temple, non au dehors? Si c’est un précepte biblique, il doit l’emporter sur le repos shabatique partout, même dans d’autres villes que Jérusalem; si ce n’est pas prescrit par la loi, on ne devrait pas non plus accomplir cet acte au Temple? Comme Cahana passait, on se dit: voilà un personnage important, que l’on pourrait consulter à ce sujet. On lui posa la question et il répondit: Puisqu’il est écrit (Nb 29, 1) jour du retentissement, et d’autre part (Lv 23, 24) souvenir du retentissement, il y a une déduction à tirer de cette divergence de termes, et l’on dira qu’en semaine c’est un jour de retentissement effectif (où l’on sonnera du cor); mais si la fête survient un samedi, c’est un simple souvenir, car on rappellera la sonnerie (par des prières), sans l’effectuer. Ainsi R. Zeira recommanda aux compagnons de monter entendre l’exposé de R. Levi, car il est impossible qu’il laisse passer sa section sans rien enseigner de neuf (130)Cf. Bamidbar rabba, ch. 14.. Il arriva en effet et exposa ceci: de ce qu’une expression biblique emploie le terme Jour de retentissement, et l’autre le mot souvenir, on conclut que ce dernier est applicable au nouvel-an survenant un samedi. Pourquoi alors n’en est-il pas de même au Temple? -C’est qu’il est dit (ib.): au 1er du mois, jour du retentissement (c’est-à-dire qu’au Temple), où le 1er jour est fixé, le retentissement ne sera pas ajourné). S’il en est ainsi, on ne devrait pas ajourner la sonnerie, partout où la fixation de ce jour est bien connue d’avance. -C’est que, dit R. Simon b. Yohaï, de l’expression prochaine vous offrirez etc. (ib. 25), on conclut qu’à la place où les sacrifices sont offerts on pourra aussi sonner du cor, sans distinction de jour, Mais, objectèrent les compagnons devant R. Yona, n’est-il pas dit (ib. 25, 9): tu feras circuler le retentissement du cor, au 7e mois, le 10 du mois, etc., sur tout votre territoire? Or, pourquoi en ce cas, cette sonnerie est-elle permise partout au dehors, et non si le jour du nouvel-an survient un samedi? Précisément, leur répondit R. Yona (131)V. Torath Cohanim, à ce verset., le verset indique que, pour cette solennité, on fera circuler le son dans tout le pays, non en d’autres cas. Peut-être au contraire, répliquèrent les compagnons, ce verset a-t-il pour but de spécifier que l’on fera retentir le cor sur tout le territoire, non hors de la Palestine, et qu’en conséquence si le nouvel-an survient un samedi on sonnera aussi du cor dans tout le pays? -Non, répondit R. Yona, si le verset disait: ''vous ferez circuler le Shofar dans votre pays'', on aurait pu dire qu’il implique une exclusion (hors du pays) spéciale au jubilé, comprenant par contre l’extension par rapport au Shabat; mais comme il est dit: ''dans tout votre pays'', l’extension est applicable ici (même à la province), à l’exclusion d’un autre cas (celui du nouvel-an au samedi).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' אבא בר פפא אמר דר' יוחנן ורשב''ל הוון יתבין ומקשין בהא דתנינן וכו' אם ד''ת הוא שדוחה את השבת אף בגבולין ידחה וכו':
אמר לון כתוב אחד אומר וכו'. כלומר ודאי דיש לנו ללמוד מהכתובים הללו דכאן אומר יום תרועה וכאן אומר זכרון תרועה דזה מיירי בחול וזה מיירי בשבת אלא דקשיא דא''כ אף במקדש לא ידחה יעל כרחינו צריכין אנו להאי דרשא דר''ש בן יוחי כדלקמן אלא דאכתי לא אסיק להקושיא ולהתירוץ עד דמייתי להאי דר''ז דלקמיה דה''נ דריש ר' לוי ולבתר הכי מקשה ומפרק:
מפקד. מצווה לחברייא עולון לבית המדרש ושמעו קולו דר' לוי מה הוא דורש היום דלית אפשר שהוא מוצא פרשה שלו כמה שדורש דלא יהא איזה לימוד ודבר חדש ונכנס ר' לוי לבהמ''ד ואמר לפניהם הדרש הזה כתוב אחד אומר וכו' ואמור מעתה אפי' במקדש לא ידחה ומתרץ דתנא דהיינו טעמא דכתיב באחד לחדש יום תרועה וגו' וזהו במקדש ששם היו קובעין החודש ויודעין מתי הוא באחד לחדש אלא דאכתי קשיא מעתה אפי' במקום המדינה שהן יודעין שהוא באחד לחדש שהרי שלוחין יוצאין וכ''ת הרי היום אין השלוחין יוצאין מ''מ מאי שנא במקדש דנקט אפי' בירושלים ידחה. שהרי הן יודעין שקבעו ב''ד את החודש היום וע''כ דאתינן להאי דתני ר''ש בן יוחי דכתיב בתר דהאי קרא. יום תרועה יהיה לכם ועשיתם עולה וגו' ודנקט כאן והקרבתם אגב אשגרת לישנא הוא דהאי והקרבתם דפ' אמור בתר שבתון זכרון תרועה הוא דכתיב וקרא דפ' פנחס דבתר יום תרועה הוא ועשיתם כתיב והיינו הך דהתורה מרמזת לנו דבמקום שמקריבין קרבנות הוא דלעולם יום תרועה יהיה לכם ואפי' בשבת ומשום דועשיתם דפ' פנחס סמיך ליה ליום תרועה יהיה לכם וקרא דזכרון תרועה על גבולין הוא דנאמר ואף בירושלים לפי האי דרשא:
והכתוב והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחודש ביום הכפורים. ומאי שנא שופר דר''ה בשבת משופר דיובל ביום הכפורים ונימא נמי דלא דחיא יה''כ בגבולין וקרא כתיב בכל ארצכם:
א''ל. הכי דרשינן זו. שופר דיובל את מעביר בארצכם הא אחרת וזה שופר של ר''ה לא נוהגת בכל ארצכם בשבת:
אמרין ליה. חברייא או דילמא נאמר דה''ק קרא זו אתם מעבירין בארצכם אבל לא בחו''ל הא אחרת של ר''ה בין בארץ ובין בחו''ל נוהג אף בשבת:
אילו הוה כתיב. גבי יובל תעבירו שופר בארצכם הייתי דורש כאן מיעט לח''ל ובמקום אחר והוא ראש השנה ריבה אף בחוץ לארץ אבל השתא דכתיב תעבירו שופר בכל ארצכם ובכל ריבויא הוא ועל כרחך דהכי דרשינן כאן ריבה אף בגבולין ובמקום אחר בר''ה מיעט גבולין דלא דחיא שבת:
Rosh Hashanah
Daf 19a
משנה: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחוֹדֶשׁ כָּל הַיּוֹם. פַּעַם אַחַת נִשְׁתָּהוּ הָעֵדִים מִלָּבוֹא וְקִילְקְלוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר. הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא עַד הַמִּנְחָה. בָּאוּ עֵדִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָן נוֹהֲגִין אוֹתוֹ הַיּוֹם קוֹדֶשׁ וּלְמָחָר קוֹדֶשׁ. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ כָּל הַיּוֹם.
Traduction
En principe, on accueillait toute la journée les témoignages relatifs à la consécration de la néoménie. Comme un jour les témoins tardèrent à venir et qu’en raison de l’attente de leur arrivée (le 30 du mois) les lévites commirent une omission de chant (ne sachant s’ils devaient chanter l’office ordinaire à l’offre du sacrifice quotidien, ou celui de la fête, en usage à la néoménie), on établit la règle de ne jamais accueillir ces témoins que jusqu’aux vêpres (afin d’être fixé à ce moment). S’ils venaient après cet instant, on adoptait ce jour même comme étant sacré (pour éviter toute équivoque l’an suivant au même jour), et le lendemain était aussi sacré. Depuis la destruction du Temple, R. Yohanan b. Zaccaï a adopté pour règle d’accueillir ces témoins (134)A Iabneh, ajoute M. Neubauer, ib. p. 75. toute la journée (lesdits inconvénients n’existant plus).
Pnei Moshe non traduit
פעם אחת נשתהו העדים מלבוא. עד בין הערבים ונתקלקלו הלוים בשיר של תמיד של בין הערבים שלא אמרו בו שירה כלל לפי שרוב פעמים היו העדים באים קודם המנחה ולפיכך היו נוהגים בו לומר שיר של י''ט בתמיד של בין הערבים ולתמיד של שחר שעל הרוב עדיין לא היו העדים באים ולא ידעו אם יתקדש היום אם לאו לא תיקני לו שיר של יו''ט אלא שיר של חול היו אומרים ואותו הפעם הגיע שעת הקרבה של תמיד של בין הערבים ועדיין לא באו העדים לא ידעו הלוים מה שיר יאמרו אם שיר של חול או של יום טוב שאפשר שיבואו העדים מיד ויתקדש היום ולא אמרו שירה כלל והתקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה ואם לא באו עד מן המנחה ולמעלה אע''פ שלא יתקדש היום ויעברו את אלול ויקדשוהו למחר מכל מקום הואיל והתחילו לנהוג בו קדושה דשמא יבואו עדים ויתקדש היום נוהגין בו קדושה ואסור בעשיית מלאכה ומשום דילמא אתי לזלזוליה ביה לשנה הבאה ויעשו בו מלאכה בתחלת היום שיאמרו אשתקד נהגנו בו קודש ומן המנחה ולמעלה חזרנו ונהגנו בו חול לפיכך גומרין אותו היום בקדושה ולמחר קודש שזהו י''ט:
משחרב ביה''מ. ואין כאן חשש קלקול השיר ולא קרבן התקין רבן יוחנן בן זכאי שיחזור הדבר ליושנו ושיהו מקבלין עדות החודש כל היום ולקדשו היום ולא עשו ב' ימים:
משנה: בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה הַלּוּלָב נִיטַּל בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה וּבַמְּדִינָה יוֹם אֶחָד. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְהֵא לוּלָב נִיטָּל בַּמְּדִינָה שִׁבְעָה זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ וְשֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֶף כּוּלּוֹ אָסוּר:
Traduction
En principe, on prenait le lulav au Temple pendant les 7 jours de la fête des tentes, et au dehors au 1er jour seul. Après la destruction du Temple, R. Yohanan b. Zaccaï institua la règle de prendre partout le lulav pendant les 7 jours en souvenir du Temple, et de s’abstenir de toute consommation de produits nouveaux au jour entier de la consommation de l’omer (prémice) au Temple (le 16 Nissan)–. (133)La Guemara de ce est reproduite textuellement du (Suka 3, 11) (12), ci-dessus, p. 29, où est aussi cette Mishna.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה. דכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים:
ובמדינה יום אחד. דכתי' ולקחתם לכם ביום הראשון ולא כתיב כאן לפני ה' אלהיכם:
זכר למקדש. דמצוה לעשות זכר למקדש דאמר קרא ציון אין דורש לה מכלל דבעי דרישה:
ושיהא יום הנף. של העומר שהוא ט''ז בניסן כולו אסור לאכול חדש כמפורש הטעם לעיל בפ' לולב הגזול בהל' י''א:
מתני' בראשונה. קוד' שאירע הקילקול היו מקבלין עדות החודש כל היום ל':
הלכה: כְּתִיב וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛יִ יְי אֱל‍ֹֽהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִ‍ֽים: אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בְּשִׂמְחַת שְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בְּשִׂמְחַת הַלּוּלָב הַכָּתוּב מְדַבֵּר. מָאן דְּאָמַר. בְּשִׂמְחַת שְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן דְּבַר תּוֹרָה וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים דְּבַר תּוֹרָה. וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי מַתְקִין עַל דְּבַר תּוֹרָה. מָאן דְּאָמַר. בְּשִׂמְחַת הַלּוּלָב הַכָּתוּב מְדַבֵּר. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן דְּבַר תּוֹרָה וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים מִדִּבְרֵיהֶן. וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי מַתְקִין עַל דִּבְרֵיהֶן. וְיֵשׁ תַּקָּנָה אַחַר תַּקָּנָה.
Traduction
הלכה: וְהֵן שֶׁיְּהוּ כָל הַדְּרָכִים הָאֵילּוּ בָהּ. רוֹאָה וְאֵינָהּ שׁוֹמַעַת. כְּגוֹן יְרוּשָׁלִַם מִלְּמַעֲלָן וְעִיר מִלְּמַטָּן. וְשׁוֹמַעַת וְאֵינָהּ רוֹאָה. הָהָר מַפְסִיק. רוֹאָה וְשׁוֹמַעַת וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לָבוֹא. 19a חוּץ לִתְחוּם. רוֹאָה וְשׁוֹמַעַת וּקְרוֹבָה וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לָבוֹא. הַנַּחַל מַפְסִיק. רִבִּי יוֹנָה בָעֵי. הָ‍ֽיְתָה יְכוֹלַה לָבוֹא בְּעֵירוּבִין. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אֲמַר בִּירוּשָׁלִַם. שֶׁכָּל עִיר שֶׁהִיא רוֹאָה וְשׁוֹמַעַת וּקְרוֹבָה וִיכוֹלָה לָבוֹא תּוֹקְעִין בָּהּ. וְאָמַר אַף בְּיַבְנֶה כֵן. יְרוּשָׁלִַם דְּבַר תּוֹרָה וְהָעֲייָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לָהּ דְּבַר תּוֹרָה. וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי מַתְקִין עַל דְּבַר תּוֹרָה. וְיַבְנֶה מִדִּבְרֵיהֶן וְהָעֲייָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לָהּ מִדִּבְרֵיהֶן. וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי מַתְקִין עַל דִּבְרֵיהֶן. וְיֵשׁ תַּקָּנָה אַחַר הַתְקָנָה.
Traduction
Toutefois, une telle ville devra réunir tous les avantages qui viennent d’être énoncés. Ainsi, si l’on voit de là Jérusalem, sans l’entendre, lorsque p. ex. Jérusalem se trouve sise plus haut que cette ville, ou bien si l’on entend de là les bruits de la capitale sans la voir, au cas où une montagne se trouve dans l’intervalle; ou encore si l’on entend les bruits de la capitale et on la voit, mais qu’en dépit du voisinage on ne peut pas y arriver, parce qu’un cours d’eau se trouve dans l’intervalle, on ne pourra pas y faire sonner le cor en un tel jour. R. Yona demanda: Si l’on peut arriver à une ville voisine à l’aide du symbole de l’eruv, reste-t-elle considérée comme étant en dehors de la limite shabatique, pour l’interdit du cor le samedi? (Question non résolue). Puisqu’à l’égard de Jérusalem, il est dit que dans toute ville voisine d’où l’on voit la capitale, d’où on l’entend, et qui est placée dans la même limite shabatique, la sonnerie du cor est autorisée le samedi, pourquoi, à l’égard de Yabneh, les mêmes privilèges ne sont-ils pas applicables aux environs? Comme il s’agit à Jérusalem d’une prescription biblique, elle s’étend au voisinage; tandis qu’à Yabneh, ladite autorisation a été introduite par mesure rabbinique, laquelle ne saurait avoir plus d’extension. R. Yohanan b. Zaccaï, qui l’a établie pour la capitale, n’a pas pu l’établir pour Yabne, parce qu’on n’admet pas une institution (non légale) superposée à une autre institution du même degré.
Pnei Moshe non traduit
ושומעת. אעפ''י ששומעת אלא שאינו רואה ירושלים וכגון שההר מפסיק ביניהם:
רואה וכו'. אף על פי שיש לה אלו השנים אלא שאינה יכולה לבא וזו היושבת חוץ לתחום ואימעוט מקרובה:
ר' יונה בעי היתה יכולה לבא על ידי עירובין. מהו אם קרינן בה יכולה לבא או דילמא אפי' כן קרינן בה אינה יכולה לבא דזימנין יאבד העירוב א''נ דבעינן דלעולם יכולה לבוא אפי' בלא עירוב הוא דבעינן ולא איפשיטא:
היך מה דאת אמר וכו'. קושיא היא אמאי לא אמרינן דכמו דגבי ירושלים שכל עיר וכו' ואימר אף ביבנה כן ואמאי לא התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא זה גם ביבנה שכל עיר שהיא רואה וכו' ומשני דלא דמי דבשלמא ירושלים ד''ת שתוקעין בה בשבת והעיירות הסמוכות לה ד''ת כלומר שנוסף הוא על מקום שהוא ד''ת שם וכדמסיים ואזיל ורבן יוחנן בן זכאי מתקין על ד''ת כלומר דשפיר שייך שמתקינין ומוסיפין על המקום שהוא מד''ת אבל יבנה היא גופה מדבריהן הוא והעיירות הסמוכות לה מדבריהן בתמיה וכדמסיים ורבן יוחנן בן זכאי יהא מתקין להוסיף על דבר שהוא מדבריהם וכי יש תקנה אחר התקנה:
חֲבֵרַייָא בְעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. כְּמַה דְאַתְּ אֲמַר תַּמָּן. וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֛ה לַ‍ֽיי שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים. אֵין שִׁבְעָה בְלֹא שַׁבָּת. וְדִכְווָתָהּ וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י יְי אֱל‍ֹֽהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִ‍ֽים. אֵין שִׁבְעָה בְלֹא שַׁבָּת. אֲמַר לוֹן. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָ‍ֽרִאשׁ֗וֹן. חָלַק הָרִאשׁוֹן מֵהֶן. מֵעַתָּה בַמִּקְדָּשׁ יִדָּחֶה. וּבִגְבוּלִין לֹא יִדָּחֶה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. אִילּוּ הֲוָה כְתִיב וּלְקַחְתֶּם לִפְנֵי יְי אֱל‍ֹֽהֵיכֶם הָיִיתִי אוֹמֵר. כָּאן רִיבָה וּבְמָקוֹם אַחֵר מִיעֵט. אֶלָא וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם. מִכָּל מָקוֹם. וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י יְי אֱל‍ֹֽהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִ‍ֽים. בִּירוּשָׁלַ‍ִם.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם וכו'.גרסינן להא לעיל פ' לולב הגזול שם עד סוף הלכה ומפורש היטב וע''ש:
רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. יָ‍ֽצְאוּ בֵית דִּין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְלֹא הָיוּ תוֹקְעִין. רִבִּי יוֹסֵה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי סִימוֹן. אֲפִילוּ מִבַּיִת לְבַיִת. אֲפִלוּ מִטְּרִיקְלִין לְקֳיְטוֹן. אָמַר לֵיהּ. בִּירְבִי. עַד כָּאן שָׁמַעְתִּי.
Traduction
R. Simon dit au nom de R. Josué b. Levi: dès qu’un tribunal a quitté une ville, celle-ci n’a plus la faculté de sonner du cor le samedi. En est-il de même, lui demanda R. Yossé, en cas de déplacement d’une maison à une autre, ou seulement du triclinium (grande chambre) à une autre pièce intérieure coitwn? -Je ne sais, répondit R. Simon, car chez mon maître R. Josué b. Levi, il n’a été question que du déplacement d’une ville à une autre.
Pnei Moshe non traduit
יצאו ב''ד ממקום. שהן יושבים למקום אחר לא היו תוקעין ור' יוסי בעי לפני ר' סימון אם אפי' מבית לבית או מטרקלין לקיטון והוא החדר שמבפנים נמי בכלל או לא:
א''ל ר' סימון בי רבי שלי והוא ריב''ל עד כאן שמעתי ממקום למקום ותו לא שמעתי ממנו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source